תקציר:

דויד הלחמי הוא אשוּרוֹלוג ירושלמי בסוף שנות השלושים לחייו. הוא מומחה לתרבויות ולשפות המזרח הקרוב הקדום, אך בכל הנוגע לזוגיות הוא כישלון גמור. אף שיצא לאין־ספור פגישות היכרות, הוא עדיין לבד. ייתכן שהתנהגותו המשונה והגמלונית היא שמקשה עליו למצוא בת זוג. בערב סתווי אחד בשנת 2011 הוא נפגש עם נוגה, אקולוגית ששובה את לבו, אשר למרבה ההפתעה, שלא כרבות מקודמותיה — אינה שוללת גם היא מפגש נוסף. הם קובעים להיפגש שוב למחרת, אך במקום נוגה מגיע שליח, שנותן לדויד ספר שירים בעטיפת מתנה, ובתוכו הקדשה משונה, מסתורית. ניסיונותיו של דויד ליצור קשר עם נוגה עולים בתוהו, וחיש קל הוא מדמיין תרחיש, שבו נוגה לא נעלמה מרצונה — חוויה שאינה זרה לו כלל — אלא בנסיבות חשודות, אולי אפילו זדוניות. מכיוון שכך הוא יוצא למסע חיפושים שמתחיל ברשת האינטרנט וממשיך במקומות שונים בארץ. המסע מפגיש אותו עם טיפוסים קשוחים, חלקם פליליים ממש, ובמהרה נקשר גורלו לקנוניה פוליטית־ אידיאולוגית עלומה מתקופת המנדט הבריטי, בשעה שפושע סדרתי מטיל את אימתו על צפון הארץ. מסע החיפושים מעמת את דויד עם שדים מעברו ועם אתגרים שמעולם לא התנסה בהם. "כל שהוא כביצה — ביצה טובה ממנו", נכתב במסכת ברכות (מד, ב) שבתלמוד הבבלי, כלומר: המקור עולה תמיד על החיקוי. התובנה הפשוטה והצלולה הזאת שזורה שתי וערב לאורך הספר, נוסף על מסר נוסף העולה מהמשפט, שנראה כי בצלו פוסעות הדמויות בספר — והוא המתח והמאבק התמידיים בין השאיפה והחתירה לשלמות לבין הנכונות להגיע לפשרה. כל שהוא כביצה הוא רומן קולח, נבון ומפתיע, הכתוב ביד אמונה ורגישה, בעדינות ובכישרון עז. -- מהכריכה האחורית